תנ"ך על הפרק - ישעיה כח - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

ישעיה כח

362 / 929
היום

הפרק

ה֗וֹי עֲטֶ֤רֶת גֵּאוּת֙ שִׁכֹּרֵ֣י אֶפְרַ֔יִם וְצִ֥יץ נֹבֵ֖ל צְבִ֣י תִפְאַרְתּ֑וֹ אֲשֶׁ֛ר עַל־רֹ֥אשׁ גֵּֽיא־שְׁמָנִ֖ים הֲל֥וּמֵי יָֽיִן׃הִנֵּ֨ה חָזָ֤ק וְאַמִּץ֙ לַֽאדֹנָ֔י כְּזֶ֥רֶם בָּרָ֖ד שַׂ֣עַר קָ֑טֶב כְּ֠זֶרֶם מַ֣יִם כַּבִּירִ֥ים שֹׁטְפִ֛ים הִנִּ֥יחַ לָאָ֖רֶץ בְּיָֽד׃בְּרַגְלַ֖יִם תֵּֽרָמַ֑סְנָה עֲטֶ֥רֶת גֵּא֖וּת שִׁכּוֹרֵ֥י אֶפְרָֽיִם׃וְֽהָ֨יְתָ֜ה צִיצַ֤ת נֹבֵל֙ צְבִ֣י תִפְאַרְתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹ֖אשׁ גֵּ֣יא שְׁמָנִ֑ים כְּבִכּוּרָהּ֙ בְּטֶ֣רֶם קַ֔יִץ אֲשֶׁ֨ר יִרְאֶ֤ה הָֽרֹאֶה֙ אוֹתָ֔הּ בְּעוֹדָ֥הּ בְּכַפּ֖וֹ יִבְלָעֶֽנָּה׃בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת לַעֲטֶ֣רֶת צְבִ֔י וְלִצְפִירַ֖ת תִּפְאָרָ֑ה לִשְׁאָ֖ר עַמּֽוֹ׃וּלְר֖וּחַ מִשְׁפָּ֑ט לַיּוֹשֵׁב֙ עַל־הַמִּשְׁפָּ֔ט וְלִ֨גְבוּרָ֔ה מְשִׁיבֵ֥י מִלְחָמָ֖ה שָֽׁעְרָה׃וְגַם־אֵ֙לֶּה֙ בַּיַּ֣יִן שָׁג֔וּ וּבַשֵּׁכָ֖ר תָּע֑וּ כֹּהֵ֣ן וְנָבִיא֩ שָׁג֨וּ בַשֵּׁכָ֜ר נִבְלְע֣וּ מִן־הַיַּ֗יִן תָּעוּ֙ מִן־הַשֵּׁכָ֔ר שָׁגוּ֙ בָּֽרֹאֶ֔ה פָּק֖וּ פְּלִילִיָּֽה׃כִּ֚י כָּל־שֻׁלְחָנ֔וֹת מָלְא֖וּ קִ֣יא צֹאָ֑ה בְּלִ֖י מָקֽוֹם׃אֶת־מִי֙ יוֹרֶ֣ה דֵעָ֔ה וְאֶת־מִ֖י יָבִ֣ין שְׁמוּעָ֑ה גְּמוּלֵי֙ מֵֽחָלָ֔ב עַתִּיקֵ֖י מִשָּׁדָֽיִם׃כִּ֣י צַ֤ו לָצָו֙ צַ֣ו לָצָ֔ו קַ֥ו לָקָ֖ו קַ֣ו לָקָ֑ו זְעֵ֥יר שָׁ֖ם זְעֵ֥יר שָֽׁם׃כִּ֚י בְּלַעֲגֵ֣י שָׂפָ֔ה וּבְלָשׁ֖וֹן אַחֶ֑רֶת יְדַבֵּ֖ר אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃אֲשֶׁ֣ר ׀ אָמַ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם זֹ֤את הַמְּנוּחָה֙ הָנִ֣יחוּ לֶֽעָיֵ֔ף וְזֹ֖את הַמַּרְגֵּעָ֑ה וְלֹ֥א אָב֖וּא שְׁמֽוֹעַ׃וְהָיָ֨ה לָהֶ֜ם דְּבַר־יְהוָ֗ה צַ֣ו לָצָ֞ו צַ֤ו לָצָו֙ קַ֤ו לָקָו֙ קַ֣ו לָקָ֔ו זְעֵ֥יר שָׁ֖ם זְעֵ֣יר שָׁ֑ם לְמַ֨עַן יֵלְכ֜וּ וְכָשְׁל֤וּ אָחוֹר֙ וְנִשְׁבָּ֔רוּ וְנוֹקְשׁ֖וּ וְנִלְכָּֽדוּ׃לָכֵ֛ן שִׁמְע֥וּ דְבַר־יְהוָ֖ה אַנְשֵׁ֣י לָצ֑וֹן מֹֽשְׁלֵי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֖ר בִּירוּשָׁלִָֽם׃כִּ֣י אֲמַרְתֶּ֗ם כָּרַ֤תְנֽוּ בְרִית֙ אֶת־מָ֔וֶת וְעִם־שְׁא֖וֹל עָשִׂ֣ינוּ חֹזֶ֑השיטשׁ֣וֹטשׁוֹטֵ֤ף כִּֽי־עבריַֽעֲבֹר֙לֹ֣א יְבוֹאֵ֔נוּ כִּ֣י שַׂ֧מְנוּ כָזָ֛ב מַחְסֵ֖נוּ וּבַשֶּׁ֥קֶר נִסְתָּֽרְנוּ׃לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֛י יִסַּ֥ד בְּצִיּ֖וֹן אָ֑בֶן אֶ֣בֶן בֹּ֜חַן פִּנַּ֤ת יִקְרַת֙ מוּסָ֣ד מוּסָּ֔ד הַֽמַּאֲמִ֖ין לֹ֥א יָחִֽישׁ׃וְשַׂמְתִּ֤י מִשְׁפָּט֙ לְקָ֔ו וּצְדָקָ֖ה לְמִשְׁקָ֑לֶת וְיָעָ֤ה בָרָד֙ מַחְסֵ֣ה כָזָ֔ב וְסֵ֥תֶר מַ֖יִם יִשְׁטֹֽפוּ׃וְכֻפַּ֤ר בְּרִֽיתְכֶם֙ אֶת־מָ֔וֶת וְחָזוּתְכֶ֥ם אֶת־שְׁא֖וֹל לֹ֣א תָק֑וּם שׁ֤וֹט שׁוֹטֵף֙ כִּ֣י יַֽעֲבֹ֔ר וִהְיִ֥יתֶם ל֖וֹ לְמִרְמָֽס׃מִדֵּ֤י עָבְרוֹ֙ יִקַּ֣ח אֶתְכֶ֔ם כִּֽי־בַבֹּ֧קֶר בַּבֹּ֛קֶר יַעֲבֹ֖ר בַּיּ֣וֹם וּבַלָּ֑יְלָה וְהָיָ֥ה רַק־זְוָעָ֖ה הָבִ֥ין שְׁמוּעָֽה׃כִּֽי־קָצַ֥ר הַמַּצָּ֖ע מֵֽהִשְׂתָּרֵ֑עַ וְהַמַּסֵּכָ֥ה צָ֖רָה כְּהִתְכַּנֵּֽס׃כִּ֤י כְהַר־פְּרָצִים֙ יָק֣וּם יְהוָ֔ה כְּעֵ֖מֶק בְּגִבְע֣וֹן יִרְגָּ֑ז לַעֲשׂ֤וֹת מַעֲשֵׂ֙הוּ֙ זָ֣ר מַעֲשֵׂ֔הוּ וְלַֽעֲבֹד֙ עֲבֹ֣דָת֔וֹ נָכְרִיָּ֖ה עֲבֹדָתֽוֹ׃וְעַתָּה֙ אַל־תִּתְלוֹצָ֔צוּ פֶּֽן־יֶחְזְק֖וּ מֽוֹסְרֵיכֶ֑ם כִּֽי־כָלָ֨ה וְנֶחֱרָצָ֜ה שָׁמַ֗עְתִּי מֵאֵ֨ת אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ׃הַאֲזִ֥ינוּ וְשִׁמְע֖וּ קוֹלִ֑י הַקְשִׁ֥יבוּ וְשִׁמְע֖וּ אִמְרָתִֽי׃הֲכֹ֣ל הַיּ֔וֹם יַחֲרֹ֥שׁ הַחֹרֵ֖שׁ לִזְרֹ֑עַ יְפַתַּ֥ח וִֽישַׂדֵּ֖ד אַדְמָתֽוֹ׃הֲלוֹא֙ אִם־שִׁוָּ֣ה פָנֶ֔יהָ וְהֵפִ֥יץ קֶ֖צַח וְכַמֹּ֣ן יִזְרֹ֑ק וְשָׂ֨ם חִטָּ֤ה שׂוֹרָה֙ וּשְׂעֹרָ֣ה נִסְמָ֔ן וְכֻסֶּ֖מֶת גְּבֻלָתֽוֹ׃וְיִסְּר֥וֹ לַמִּשְׁפָּ֖ט אֱלֹהָ֥יו יוֹרֶֽנּוּ׃כִּ֣י לֹ֤א בֶֽחָרוּץ֙ י֣וּדַשׁ קֶ֔צַח וְאוֹפַ֣ן עֲגָלָ֔ה עַל־כַּמֹּ֖ן יוּסָּ֑ב כִּ֧י בַמַּטֶּ֛ה יֵחָ֥בֶט קֶ֖צַח וְכַמֹּ֥ן בַּשָּֽׁבֶט׃לֶ֣חֶם יוּדָ֔ק כִּ֛י לֹ֥א לָנֶ֖צַח אָד֣וֹשׁ יְדוּשֶׁ֑נּוּ וְ֠הָמַם גִּלְגַּ֧ל עֶגְלָת֛וֹ וּפָרָשָׁ֖יו לֹֽא־יְדֻקֶּֽנּוּ׃גַּם־זֹ֕את מֵעִ֛ם יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת יָצָ֑אָה הִפְלִ֣יא עֵצָ֔ה הִגְדִּ֖יל תּוּשִׁיָּֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

הוי. שכורי אפרים. שהיו השרים מתעסקים ביין:צבי. כמו לצבי ולכבוד (ישעיהו ד' ב'):וטעם עטרת על המלוכה:ראש גיא שמנים. ראש כמו ראשי בשמים (שיר השירים ד' י"ד), וכל כך היו רבי' עד ששב כמו גיא כמו ונשב בגיא (דברים ג' כ"ט) ויש אומר כמו גיא מאד (ישעיהו ט"ז ט'), שהוא חסר ה"א:הלומי. כמו הלמוני בל ידעתי (משלי כ"ג ל"ה):הנה חזק. תואר ליום או לחיל:שער קטב. [הכ"ף הראשון] מושך אחר, וכן הוא כשער:קטב. כמו אהי קטבך שאול (הושע י"ג י"ד):הניח לארץ [ביד]. הטעם כי השם הוריד אלה הזרמים, והניחם לארץ בידו החזקה:ברגלים. עטרת. באה מלת יחיד, והטעם רבות, וכמוהו רבים:והיתה ציצת נובל. כאילו אמר זה הציץ שיהיה נובל, כמו בת בבל השדודה (תהלים קל"ז ח'), או ציצת עלה נובל, והוא הנכון:כבכורה. היא התאנ' הבכורה בטרם בא פרי הקיץ:ביום וגו'. והנה זה הפך צבי עטרת אפרים, כי תראה מלכות השם בציון:ולרוח. ליושב על המשפט. הם הסנהדרין, והטעם שיחזיקם:משיבי מלחמה [שערה]. אל השער. יש אומרים משיביה מהשער, ורבי משה הכהן אמר כי השם יחזק הבורחים, והוא הנכון:וגם [אלה]. יש מאנשי יהודה:כהן. שהוא המורה וכן הנביא שהוא מוכיח:שגו ברואה. בדברי הרואה מוכיחי העם:פקו פליליה. השופטים, והנה פקו פועל יוצא, או תחסר מלת דברי, והוא הנכון, והנו פועל עומד מגזרת ופיק ברכים (נחום ב' י"א), כטעם הנתק הברכים:כי וגו'. כן מנהג המשתכרים:בלי מקום. שאיננו מלא כמו עד אפס מקום (ישעיהו ה' ח'), וכן מלאו קיא ומלאו צואה, והנה ממעל ומתחת:את וגו'. אם בא הנביא להוכיחם אין מבין, כי בעבור היין אינם בדעתם, כנערים:שמועה. שם:גמולי מחלב. הוא סמוך ומוכרת כמו השכוני באהלים (שופטים ח' י"א):עתיקי. שהסירו אותם, כמו ויעתק משם (בראשית י"ב ח'), והמלה תאר השם:כי צו לצו. ראויים הם לדבר עמם כאשר ידבר האב אל בנו הקטן, שלא ידע עוד:צו לצו. מצוה אחר מצוה, או מצוה דבקה למצוה:קו לקו. למוד הכתיבה:זעיר שם. מעט מעט פעם אחר פעם:כי בלעגי. מגזרת לעג (תהלים ע"ט ד') כי כן המנהג שידבר המלמד לתינוק:ובלשון אחרת. שיבקש המלמד, אותו' שאינם קשות על הלשון תחת אחרות, כן ראוי שידבר המוכיח אל העם הזה:אשר אמר להם. הנביא:זאת. ירושלים היא מנוחתכם עשו מנוחה לעיף שלא יברח אל מצרים ואשור:המרגעה. מגזרת מרגוע (ירמיהו ו' ט"ו), ושניהם שמות, ועל דעת המדקדק הירושלמי שהמלה פועלת:האל"ף בסוף אבוא נוסף כאל"ף ההלכוא (יהושע י' כ"ד):והיה. והנה חשבו כי דבר השם איננו עקר, רק כאב ביד להרגילם למען לא ילכו אל מצרים כאשר כתוב הוי היורדים מצרים לעזרה (ישעיהו ל"א א') כי הפרשה אחת היא:לכן. אנשי לצון. המתלוצצים לאמר כי דברי השם כמו צו לצו:מושלי. יש אומרים מגזרת ממשלה, והטעם השרים, והנכון שהוא כמו על כן יאמרו המושלים (במדבר כ"א כ"ז):כי כרתנו ברית. עם מות שלא נמות עתה:ועם שאול עשינו חוזה. כמו ברית, ויאמר רבי משה הכהן כמו חזו' דרך נבואה, ומה יעשה במלת עשינו חוזה, ולפי דעתי שחוזה הוא הנביא וכן הוא ברית את מות ועם שאול עשינו ברית חוזה, כברית שתעשה על ידי נבואה:שוט שוטף. על רעב והקרוב שהוא כן שוט נחל שוטף:כי שמנו. הטעם אף על פי ששמנו כזב, וכן רפאה נפשי כי חטאתי לך (תהלים מ"א ה'):לכן. הנני יסד. שם התאר מהבנין הכבד על משקל אבד והנה כמוהו יוצא, ושבח אני את המתים (קהלת ד' ב'):אבן בחן. כמו עופל ובוחן (ישעיהו ל"ד י"ד), והטעם שתהיה נשגבה ציון ממלך אשור:פנת יקרת מוסד. הראשון שם כמו היסוד, ויקרת סמוך אליו, ומוסד השני פעול מבנין הכבד הנוסף על משקל מוצב ארצה, על כן הסמ"ך דגוש לבלוע הכפל:מאמין לא יחיש. כי עוד לימים רבים תהיה זאת הנבואה:ושמתי. דרך משל על קו ומשקלת הבונים, בעבור שאמר הנני יסד בציון אבל, ויש אומרים כי האבן על דרך משל על חזקיהו:ויעה ברד. מגזרת היעים, והנה ברד פועל, כי יעה פועל יוצא, וטעם ברד משל למלך אשור:מחסה. מושך אחר וכן הוא וסתר מחסה מים ישטופו, או תחסר מלת אלה:וכפר. כמו ואיש חכם יכפרנה (משלי ט"ז י"ד) כטעם השחתה והסרה:[וחזותכם את שאול]. וברית חזותכם עם שאול:וי"ו והייתם כפ"א רפה בלשון ישמעאל, וכמוהו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (בראשית כ"ב ד'):מדי. עבור הנחל השוטף יקחכם:זועה. איננו כמו זעוה (דברים כ"ח כ"ה) הפוך כאשר יפרישו רבי', רק הוא מגזרת ולא זע ממנו (אסתר ה' ט') ובא הוי"ו באמצע כוי"ו מות, והטעם כי יפחד מי שיבין שמועתכם מה שירע [צ"ל שאירע] לכם:כי. המצע. שהוא למטה ביציע:מהשתרע. מהתפרש והמשך המסך כמו ושרוע וקלוט (ויקרא כ"ב כ"ג):והמסכה. כמו מכסה:כהתכנס. שם הפועל מגזרת לך כנוס (אסתר ד' ט"ז), וטעם כהתכנס כאשר יתחברו תחתיה רבים, וזה דרך משל על העם והמושלים בם:כי כהר פרצים. הוא הנודע במלחמות דוד (שמואל ב' ה' כ') שנקרא בעל פרצים כי בפתע פתאום רוצחו הפלשתים במעשה פלא, או כעמק [בגבעון], שהוא בגבעון:[ירגז]. שרגז (רמז) בעת עמוד השמש והירח (יהושע י' י"ב), כן יעשה השם מלחמה זרה על ישראל שלא נשמע כמוה:נכריה עבודתו. כפול בטעם, כמשפט:ועתה. מוסריכם. מוסרות:ונחרצה. גזרה גזורה כמו אתה חרצת (מלכים א' כ' מ'):האזינו ושמעו קולי. ושמעו אמרתי, והטעם הקול:הכל. הטעם כי החורש יתקן האדמה פעם אחרי פעם, ויזרע, והארץ מתולדתה תעשה התבואה:יפתח וישדד. יתקן השדה, כמו ישדד לו יעקב (הושע י' י"א), והטעם כפול:הלא. שוה. מגזרת שוה, ואשת מדינים נשתוה (משלי כ"ז ט"ו):קצח. הוא כמין כמון ודק ממנו, והוא שחור:שורה. יש אומרים הטובה, ויש אומרים במדה, כמו במשורה (ויקרא י"ט ל"ה) והוא הישר:ושעורה. השעורה ידוע:נסמן. כמו סימן:וכסמת גבולתו. מגזרת מגבלות תעשה אותה (שמות כ"ח י"ד):ויסרו. והשם כבר יסר הזורע והמפיץ ולמדו איך יעשה:וטעם למשפט כמו במספרם כמשפט (במדבר כ"ט ל"ב), לעשות כמנהג, וכן אלהיו יורנו:כי בחרוץ. הוא כמו עלי שכותשין בו, כמו כרוץ חדש (מ"א ט"ו):על כמון לא יסב. כי טעם לא ימשוך אחר עמו:לחם [יודק]. ומנהג הלחם שיודק:אל"ף אדוש נוסף כאל"ף אזרועך (ירמיהו ל"ב כ"א):[והמם וגו']. ועת שיהמם גלגל עגלתו אז פרשיו לא ידוקנו, והטעם כאשר יחרוש לא ידוקנו, כי כל דבר בעתו ברא השם להיותו כן, על כן אחריו גם זאת וגו', הטעם כי לא ידושנו לנצח:הפליא עצה. פליאה:תושיה. חכמה, ויאמר רבי משה הכהן שהוא מגזרת יש, והנה הטעם כי תולדת האדמה והזרעים טובה מתולדתם שישמעו דברי הנביא ולא יועיל, והפך זה יערף כמטר לקחי (דברים ל"ב ב') כאשר פרשתיו:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך